לנכס מחדש את המורשת האימהית שלנו/ ג'נביב ווהן. תרגמה והביאה לדפוס אראלה שדמי
כלכלה אימהית, שכבר הייתה קיימת בעבר, פועלת מעבר ובתוך הכלכלה הקפיטליסטית-פטריארכאלית.
אימהיות היא צורה של חלוקת מוצרים ושירותים בהתאם לצרכים. צורה זו היא חופשית –וחייבת להיות חופשית – מאחר שילדים קטנים אינם יכולים לתת בחזרה שווה ערך כחליפין עבור מה שקיבלו. תפיסה כזו מחוללת תמורה במושג "כלכלה" כך שיכלול לא רק חליפין של שוק אלא גם נתינה חופשית. הרחבת הקטגוריה "כלכלי" בדרך זו מאפשרת לנו להבחין בהיגיון כלכלי אלטרנטיבי, שלמרבה הצער אינו זוכה להערכה בחברה שלנו.
רבים מהקונפליקטים בין המינים מתרחשים משום שמגדר אחד מזוהה עם סוג אחד של כלכלה ובה מצפים כי יפעל, בעוד מצפים מהמגדר השני לפעול בכלכלה האחרת (שנראית כאילו אינה ממוגדרת כלל). למעשה, כלכלת השוק עושה שימוש במה שכלכלת המתנה מספקת באופן חופשי. רווח הוא בעצם תוצר של השוליים של מתנות הניתנות מעבר להוצאות. פירושו של דבר הוא שמתנות רבות, חופשיות וכפויות, זורמות לשוק מנשים, מגברים ומהטבע, מעניים לעשירים ומהדרום לצפון. רווח מתבצע באמצעות מתנות הניתנות על ידי הרבים למעטים בצמרת והמצטבר ברובד העליון, וכך מייצר מצב כללי של 'מחסור' ברבדים הנמוכים מה שמאפשר לאלו בצמרת לשמר את שליטתם. אם שפע רב מידי מצטבר, הוא אינו זולג כלפי מטה אלא מבוזבז על מלחמות והתחמשות, וכך מחזק את שליטתם של המעטים. מחסור הנוצר בדרך זו מקשה על נתינת מתנות וכך, ברמה האינדיבידואלית, מקנה למגדר שאיננו מזוהה עם נתינת מתנות, שליטה על המגדר שמזוהה עימה.
יוצא אפוא כי אימהות לילדות וילדים קטנים היא פרקטיקה של כלכלה ההפוכה לכלכלת החליפין. ילדים קטנים חייבים בוגרים שיתנו להם באורח חופשי ללא ציפייה כי יקבלו משהו בתגובה. הגם שילדים וילדות שותפות לאינטראקציות מלאות חיבה עם אמהותיהן ומגיבות אליהן, הן אינן מבינות מהי כלכלת חליפין לפני גיל ארבע או חמש. ההיגיון והפסיכולוגיה של הכלכלה המושתת על נתינה ישירות כדי לספק צרכים, שונים ומנוגדים להיגיון ולפסיכולוגיה של כלכלת השוק.
ההיגיון של חליפין העומד בבסיס השוק, מחייב קבלה בחזרה של מוצרים ושירותים בעלי ערך שווה, והוא, לכן, מוכוון לאני. הוא מתמקד בסיפוק צרכי ה"נותן". ההיגיון של נתינת מתנות מוכוון לאחר. הוא מתמקד בצרכים של המקבל/ת. משתמע מכך שהוא מקנה ערך למקבל/ת, בעוד מחליפין משתמע כי הערך מוקנה לאני.
ברבות מהכלכלות הילידיות המכונות קדם קפיטליסטיות לא היה שוק כזה. כלכלת המתנות שלהן הייתה הרחבה או שכלול של מתנה מטרנאלית, לא של השוק. לכן, באפשרותנו להימנע מהמעקף של השוק ולהשתית את הכלכלה ישירות על העקרונות של כלכלה מטרנאלית. זהו הכיוון שעל החברה שלנו לנוע בו כדי לפתור את הבעיות הקשות שנוצרו כתוצאה מקפיטאליזם ופטריארכיה. למעשה, פטריארכיה וקפיטאליזם התמזגו משום שערכים של תחרות וכוח, צבירה, אינדיבידואליזם והעדר דאגה לאחר משותפים לשניהם. כך נוצרה מערכת הרסנית ברמת המיקרו והמאקרו. בעוד אימהות ונותני מתנות אחרים יכולים להצליח בתוך מערכת זו למרות האתגרים הרבים, המערכת עצמה היא הבעיה וחיבת לעבור שינוי רדיקלי.
ראו גם את ההיקש: "אם א נותן ל-ב ו-ב נותן ל-ג, הרי א נותן ל-ג". הקש זה מדגיש את הזרימה של המתנות, המועברות באורח חד-צדדי מאדם למשנהו. הערך של המקבלת משתמע גם כאן, הנותנת, שהייתה קודם "המקבלת", אינה מאבדת מהערך שהוא או היא קיבלו גם כאשר היא או הוא נותנות את המתנה לאחר.
נתינה וקבלה חד צדדיות מייצרות חיבורים (בהמשך לרעיון של attachment של John Bowlby 1969), בעוד חליפין של שוק שובר ומוחק אותם ומייצר חוסר אכפתיות בין המשתתפים (Godbout 1998). למעשה, חליפין בנוי על עימות שכן במסגרתו כל אדם שואף להשיג יותר מהאחר מהחליפין השוויוני כביכול (Hyde 1979). חליפין משקף, מחזק ושם במרכז הבמה את האני; נתינת מתנות חד צדדית, מהצד האחר, מתמקדת באחר ולפיכך הנותן/ת נותר/ת בצל. אי נראות זו של נתינת המתנה, מאששת ותורמת, למרבה הצער, לנראות של החליפין המוכוון לאני.
בתהליכים המוקדמים של נתינה וקבלה חד צדדיים, גופם של חברות/י הקהילה מיוצרים למעשה באמצעות המתנות והשירותים של האימהות והאימהים (motherers או העוסקים במלאכת האימהות – שאינם בהכרח האימהות), וכך גם השכל שלהן/ם, שכן ההתנסות שלהן/ם מתהווה דרך האינטראקציות הללו. נראה לי כי כלכלה כזו, של נתינת מתנות הנעה ונדה, ההעברה החופשית הזו של מוצרים ושירותים המספקים צרכים, יכולה להיות מובנת גם כתקשורת, תקשורת מטריאלית, המייצרת גוף כמו גם יחסי אנוש ודעת, והמקנה ערך כמו שהיא נותנת מוצרים מטריאליים. תקשורת זו (communication) יוצרת את הקהילה – co-'muni'-ty, מהשורש שפירושו הלטיני הוא 'מתנות', משמע, 'נתינת מתנות יחד'.
לעומת זאת, חליפין של השוק הוא צורה של תקשורת מטריאלית לקויה, אי-תקשורת, תקשורת ללא תנועה העוצרת את המתנה. ההיגיון של כלכלת השוק גורם לנו לתת תוקף רק לצורות יחסים שבהם נתינה מותנית בקבלת שווה ערך או בעשיית רווח. יתרה מזאת: חליפין של שוק שם דגש על המוכוונות לאני של "האדם הכלכלי", ההומו אקונומיקוס (homo economicus) ותופס מוכוונות כלפי האחר כשאיפה מוסרית בלתי מציאותית.
ההבחנה בין הספירה הפרטית לספירה הכלכלית והפוליטית יכולה להימחק או שניתן לגשר עליה אם נכיר בכלכלת המתנות המטרנאלית ככלכלה אלטרנטיבית, שכבר קיימת ונותנת מתנות לכלכלה המבוססת על חליפין ומסבסדת אותה. מה שדרוש הוא שחרור הכלכלה המטרנאלית מכלכלת החליפין, וחיסול והטלת ספק הדרגתיים בשוק ולא הטמעת כלכלת המתנות ונותני המתנות בתוך השוק. מסיבה זו, שכר לעקרות בית אינו התגובה הראויה לדיכוי נשים העובדות במשק ביתן. בדומה, מיקרו-מימון אף הוא איננו התגובה הראויה לטווח הארוך לעוני. עלינו לחסל את השוק לגמרי ולהקים
במקומו כלכלת מתנות מטרנאלית כללית. אפילו חשיבה על כך ופעולה לקראתה יתחילו לסדוק את המונולית ולתקף את הערכים של נתינת מתנות במקום ערכי החליפין.
הרעיון של כלכלת המתנות נדון באקדמיה מזה שנים: החל ממרסל מאווס (Mausse) בשנות העשרים ועד לואיס הייד (Hyde), ז'ק גודבאוט (Godbout), אלן קאיילה (Caille), ז'ק דרידה, זאן-לוק מאריון (Marion) ואחרים. הדיון הזה שימש כהשראה לכמה תנועות חברתיות ששואפות ליצור אלטרנטיבה לקפיטאליזם. אך אף אחת מהן, כולל הפמיניסטיות והשוויוניים שביניהן, בדרך כלל אינה מכירה באימהות כעומדת בבסיס נתינת המתנות. והן אינן מכירות בקפיטאליזם הפטריארכאלי כמערכת פרזיטית הפועלת באמצעות לכידתה של כלכלת המתנות שליטה בה.
דוגמאות לניסיונות למימוש כלכלת המתנות אפשר למצוא, למשל, ב: וויקיפדיה, אתר אגורה, קומונות שיתופיות, גנים קהילתיים, בנק הדם, תרומת אברים, טרמפים, אלכוהוליס אנונימוס, Burning Man, מהגרי עבודה השולחים כסף למשפחותיהם בארצות המוצא, בנק הזמן, התנדבות ועבודה שלא למטרות רווח, סולידאריות קהילתית כמו האזרחים שסייעו לאחר אסון קתרינה, הרעיון של הרב לרנר לתכנית מרשל עולמית.
אימא אדמה היא ממילא המקור העיקרי של מתנות חופשיות – אויר, מים, שונות ביולוגית, זרעים שבלעדיהם יצורי אנוש לא יוכלו לשרוד. השערת הגאיה (Lovelock 1979) רואה באדמה ישות חיה שחלקיה כולם מחוברים זה לזה. מבחינה זו, האדמה מתפקדת בהתאם לעיקרון המטרנאלי שהרי המיקומים והפונקציות הסביבתיים של המינים והזנים נשזרים זה בזו כדי להזין זו את זה. לשון אחר, המינים התפתחו כדי לעשות שימוש יעיל בשפע של כל מיקום שאליו התאימו את עצמם. קבלה איננה פאסיבית אלא יצירתית, האריה הרודף אחר האנטילופה מקבל באופן אקטיבי ויצירתי את
מתנתה של הסביבה. האנטילופה במרעה מקבלת באופן יצירתי את המתנה של הדשא. הדשא מקבל באופן יצירתי את המתנה של אור השמש והמינראלים של האדמה.
אם אנו משליכות את עיקרון המתנה המטרנאלי על הטבע, נוכל לראות את בני/בנות אנוש כזן דאגני במיוחד – אנו דואגים אחד לשני בדיבור ובמעשה – הממוקם בתוך סביבה שבה כולם דואגים לכל אחת ואחד אחר. המערכת המבוססת על פטריארכיה וקפיטאליזם עשקה מאיתנו את הידע של העיקרון המטרנאלי וכפתה עלינו פרקטיקות חברתיות וכלכליות הסותרות אותו. מערכת זו כופה מתנות כלפי מעלה, תוך שהיא מסיטה את זרימת המתנות הרחק מהרבים ומכוונת אותן אל המעטים וכחלק מהתהליך הזה היא מרוקנת את הסביבה, פוגמת ברשת הדאגה השברירית של המינים והזנים. לא זו בלבד שהיא מקשה על ההתפתחות לדרגה מתקדמת יותר אלא עושקת דורות עתידיים ממה שדרוש להם כדי להגיע לאנושיות מטרנאלית מלאה. בעצם, אני מאמינה שיש לקרוא לנו "המין הנותן" (homo donas), ולא רק "המין היודע" או "המין החושב" (homo sapiens). כילדים, עלינו לקבל ולתת לפני שאנו יודעים, וקבלה ונתינה הופכת לחלק של מבנה הידיעה שלנו.
המערכת החברתית-כלכלית שלנו סותרת לגמרי את המורשת המטרנאלית שלנו ואת היכולת שלנו להוריש אותה. איננו יודעים בדיוק מה השתבש ולפיכך עושים שימוש בתרופות מתוך המערכת כדי לתקנה. אנו אפילו מפרשים את האסונות הסביבתיים שאנו יצרנו כנקמתה של אימא אדמה, כאילו היא פועלת במסגרת חליפין, משחררת רעידות אדמה וסערות הוריקן כדי "להשיב לנו כגמולנו" על הפשעים שביצענו כנגדה. אך אימא אדמה אינה פועלת כלל במסגרת יחסי חליפין. גם אנו, כבנותיה ובניה של גאייה, כ"מין הנותן", איננו פועלות כך. המצאנו באופן שגוי מערכת העומדת בניגוד מוחלט לזן שלנו. שרשרת התוצאות שייצרנו על ידי הניצול הקפיטליסטי, הטכנולוגיה והזיהום הם התשליל של זרימת המתנותבקהילה והדאגה לעתיד של הווה והעבר.
ככל שאנו טובעים עמוק יותר לתוך הקפיטאליזם הפטריארכאלי, ההתנהגות שלנו הופכת פחות ופחות רוחנית והנזק שאנו גורמות אחת לרעותה ולכדור הארץ הולך וגדל. נתינה אימהית היא בהכרח מוכוונת לאחר, כלפי תפיסת צרכי האחר וסיפוקם. היא מחייבת נטייה מכילה, ראש הפתוח לאחר, בעוד חליפין משתמשת באחר לתועלת עצמית, וכך מדירה אותו. הפתיחות כלפי האחר מאפשרת נחדרות של המקבל-והנותן כך שהוא נפתח יותר אל רוחות הטבע. היא מאפשרת לנו לחוש את הרוחות הללו, לפנות אליהן, לא רק לחשוב עליהן באופן אינטלקטואלי.
לצערי, רוב היוזמות כיום הכרוכות בכלכלת המתנות אינן מכירות בחיבור לאימהיות, ובלי הכרה כזו, כך אני מאמינה, לא נוכל להסיט את החשיבה שלנו לכיוון פרדיגמת המתנות. כמו מטריארכיה, עליה קראתן במאמר נוסף שהתפרסם כאן, כלכלת המתנות מקדמת ערכים מטרנאלים בחיי גברים ונשים כאחת. ההכללה של היגיון האימהיות לספירות חברתיות רחבות תהפוך לאפשרות ממשית את הזרימה החופשית של המתנות בקהילה, המגיבה לצרכי האחר והיוצרת ומשמרת את החיבורים שיוצרים קהילה. אם החברה אינה מכבדת נשים ואימהיות, קשה לממש את כלכלת המתנות, הנראית אולי כתוספת בלתי מציאותית לעיקרון החליפין הבסיסי לכאורה. או שאולי די להשתמש בה כצורה של תיקון לכשלים של כלכלת החליפין, כפי שנעשה במדינת הרווחה. היוזמות המופעלות בשנים האחרונות של כלכלת המתנות נראים כצפים באופן חופשי, ללא השורשים הנטועים באימהיות. כל זה מאפשר לחברה הפטריארכאלית לראות בכלכלת המתנות החדשה (באינטרנט למשל) כהמצאה של גברים, וכך למחוק את החיבור שלה לאימהיות ולהכחיש את ההכללה של ההיגיון האימהי והתקפות של העשייה האימהית.
יש כמה וכמה פרקטיקות של מתנות, למשל ביפן, בהן מנהלים ועובדים בתאגידים משמרים יחסים טובים דרך מתנות. בכמה מדינות מתקיימות אף היררכיות של מתנות, המשמרות מבנים חברתיים שמרניים. מוסדות דתיים פטריארכאליים רואים לעיתים קרובות בנתינת מתנות את הטריטוריה הייחודית שלהם, וכך יוצרים כללים מיזוגיניים ומשבחים הקרבה כטובה לנפש. מדינות פטריארכאליות מספקות סיוע יחד עם חוטים כובלים למדינות בצרה, וכך משעבדות אותן כלכלית ומציבות אותן בעמדה נשית.
בחברות מערביות, אימהיות זוכה לזלזול ולרוב מזוהה באופן מהותני עם נשים בלבד כאשר דוגמאות של כלכלת המתנות מנותקות לחלוטין מאימהיות ואף מנשים. אבהות מובחנת מהאימהות ונתפסת כמשלימה אותה. למעשה מאמצים את הרעיון של אנרגיות זכרית ונשית משלימות, ללא הכרה ברציפות ובהמשכיות בין מה שמכונה 'אנרגיה גברית' לבין ההבנייה החברתית של הפטריארכיה המוסדית. אני מאמינה כי האנושות היא מטרנאלית – כולנו תינוקות של בית אימא. השליטה הפטריארכאלית של 'האנרגיה הגברית' היא המצאה חברתית שיש לסלקה. 'אנרגיה נשית' אינה צריכה להיות משלימה ל'אנרגיה גברית' או באיזון עימה. איזון עם ערכים של שליטה רק מאפשר להן לעוות את האנרגיה של הנותן/נת.
כלכלת המתנות פועלת היטב במצב של שפע. מחסור הופך את נתינת המתנות לבלתי מעשית ולהקרבה אישית. המכאניזם החברתי העצום של הקפיטאליזם הפטריארכאלי עצמו מייצר את המחסור ההכרחי כדי להקשות על כלכלת המתנות. ולכן הוא והמחסור שהוא מייצר, ולא הערכים המטרנאלים, אחראים להפיכת נותנות המתנות למי שמקריבות את עצמן. הדבר נכפה עליהן על ידי ההקשר, שאינו מספק די אמצעים לנתינה ובמקרים רבים נראה כבלתי ניתן לשינוי. לכן, רק על ידי שינוי המערכת, יוכלו אימהות למצוא את השפע הדרוש כדי לבצע את תפקידן וכדי להבטיח ששפע זה יהיה גם עבור אימהות ואחרים בעתיד.
הרחבת האימהיות לתמונה הכוללת ותפיסת הבעיה כהתנגשות בין שני הגיונות כלכליים, שני אופנים של חלוקה, מרחיקה את הבעיה מהמימד האישי. היא אף מסייעת לנשים (אימהות ולא-אימהות) ולגברים נותני מתנות להכיר בהיותם, ללא ידיעה, פונדקאים לפאראזיטיות של המערכת הפטריארכאלית.
הפרדיגמה המטרנאלית היא זכות טבעית של כולנו. אנו לומדים אותה בילדות המוקדמת והיא מבנה את חיינו ושפתנו בדרכים רבות, שאיננו רואים אותן מאחר ששטפו את מוחנו במושגי החליפין, עד שאנו תופסים את עצמנו כאדם כלכלי (homo economicus), בעוד אנו "האדם הנותן", זן נפלא שהכניס את עצמו לצרה כתוצאה מפרשנות מוטעית של הקטגוריות המגדריות לפיה המגדר הגברי לא יהיה מטרנאלי, ועל בסיס זה נבנתה מערכת כלכלית בלתי דאגנית. המעבר לפרדיגמה של כלכלת המתנות נותנת לנו את ההבנה ואת התודעה הדרושות כדי לפרק את המערכת ההרסנית . אני מאמינה שככל שנלך מעבר לקפיטאליזם/פטריארכיה וננסה לשנות אותן, כך ניפתח לרוחות הטובות והאוהבות הנמצאות כאן מסביבנו – ולרוחניות אחרת.
תפיסת הדגם של האם, במקום האב או הגבר, עבור הקטגוריה "אנושי", תוביל אותנו לרוחניות הפתוחה לאחר – א/נשים אחרים, מינים וזנים אחרים, רוחות הטבע, שהן אחרות מאיתנו, ומופעים אחרים של גאייה או אימא אדמה. פתיחות זו מאפשרת לנו לחוש את רוחות הטבע, לפנות אליהן, לא רק לדעת אותן באופן אינטלקטואלי. מתנות לכן הן רוחניות, בעוד שוק החליפין, הסובב סביב ממון כשם שדתות פטריארכאליות סובבות סביב אל גברי, והפועל עם תגמולים ועונשים כדרך לשמירת הסדר, אינו יכול להיות רוחני כלל.
עבורי, הרעיון של כלכלת המתנות ו"האדם הנותן" הוא רוחני משום שהוא מאפשר לי לראות את האנושיות כזן נפלא שנקלע לצרה מאחר שפרש באופן שגוי את המגדרים כאילו המגדר הגברי אינו יודע ומסוגל לדאוג, ובנה על כך מערכת כלכלית בלתי דאגנית. פרשנות כזו מאפשרת לי להמשיך לאהוב את הזן האנושי תוך כדי שאני שואפת לחולל תמורה בפרספקטיבה שלנו ולעודד א/נשים לפעול כפי שאנו באמת – "האדם הנותן". כל זה נוטע בי תקווה ומלמד אותי כיצד לפעול בלי לפגוע באחרים. הוא גם מלמד אותי ממה עלי להתרחק (חליפין, מניפולציה וניצול).
לקריאה נוספת על כלכלת המתנות – www.gift-economy.com
מראי מקום:
Bowlby J [1969] (1999). Attachment, 2nd edition, Attachment
and Loss (vol. 1), New York:
Basic Books.
Derrida, J. (1992) Given
Time: 1 Counterfeit Money. English trans. P. Kamuf, Chicago,University ofChicago Press.
Godbout, Jacques and Alain Caille’, 1998. The World of the Gift,trad. D.Winkler. Montreal &Kingston, McGill-Queen’s University Press.
Hyde, Lewis, 1983 [1979].
The Gift, Imagination and the Erotic Life of Property,New York, Vintage Books.
Lovelock, James (2000) [1979]. Gaia: A New Look at Life on Earth (3rd
ed. ed.).OxfordUniversity Press.
Mauss, Marcel. 1990. The Gift: The
Form and Reason for Exchange in Archaic Societies. 1923-24.London: Routledge.
כתיבת תגובה